אחרי ארוחת הצהריים הילדים בגן עייפים. כל ילד הולך למגירה שלו ולקח משם את הדובי שלו הולך למזרן לישון. אבל כשניגשה ראיה למגירה שלה כדי לקחת את הבובה שלה, המגירה הייתה ריקה…
כשפתחה תליה, הילדה הכי קטנה בגן את המגירה שלה היא מצאה בה את בובה תותי, מוזר מאד !
זה אחד מהיפים והמתומצתים בספריו של גרוסמן. למבוגרים הוא יכול להיראות פרוזאי ופשוט לגמרי, בגלל הריאליזם המיושב שבו. אבל ילדים ימצאו אותו מותח ומסעיר — הנה הגן שהם מכירים, הנה תחושת חוסר הצדק שנתקלו בה וזכרו אותה היטב, הנה החרדה מפני אובדן הרצף והנה הזרמים התת קרקעיים של רגש מתפקע.
האיורים נעשה ידיו של גלעד סליקטר נעשו ברגישות ובקשב על מנת להעביר בכל עמוד תחושה חזקה של שותפות ונוכחות.
התרגום המצוין של מנאל סאעבנה, נעשה תוך רגישות ונאמנות למקור תוך יצירת ניגון מיוחד המותאם לשפה הערבית.
הספר, כמו ספרי ילדים טובים רבים נקרא גם כאלגוריה. הבובה שנקרעת בין שתי הילדות ששתיהן רוצות בה באמת.
הבנים שמנצלים את ההזדמנות להתערב ולאיים, מישהו הזכיר מעצמות זרות? הגננת שחסרים לה נתונים ולכן לא עושה משפט צדק.
הקורבן שמתעלה על עצמה והופכת לנדיבה. הגוזלת שהיא הילדה הכי קטנה בגן ופועלת מתוך מצוקה אמיתית.
אפשר כאמור לקרוא את הספר כאלגוריה, או כסיפור ילדים רגיל. כך או כך, יש בו תקוה ועצב גם יחד.
על האיורים בספר אחראי גלעד סליקטר והם מזכירים איורים בספרי הילדים של פעם ובכך תורמים לאווירת הכמיהה ופשטות נעימה.
הספר מתאים מגילאי שלוש ומעלה.
דבר המתרגם
مَنالْ صَعابَنِة
في صَفِّ رايَة وَتالِيَة، يَضَعُ كُلُّ طِفْلٍ أَغْراضَهُ داخِلَ جارورِهِ، وَعِنْدَ وَقْتِ النَّوْمِ، يَأخُذُ مِنْ الجارورِ دُمْيَتَهُ لِتَنامَ جَنْبَهُ. وَلكِن اليَوْم، عِندَما فَتَحَتْ تالِيَة جارورَها، وَجَدَتْ بِداخِلِهِ دُمْيَةَ رايَة! كَيْفَ حَصَلَ هذا؟ وَكَيْفَ سيُحَلُّ الإشْكالُ؟
بَيْنَ أيْديكُمْ قِصَّةٌ مَليئَةٌ بِالمَشاعِرِ تُبْقي الطِّفْلَ بِحالَةٍ مِنَ التَّرَقُبِ لِمَعْرِفَةِ ما سَيَحْصُلُ في كُلِّ مَرْحَلَةٍ، هِيَ قِصَّةٌ عَنْ الحَياةِ ِمنْ جوانِبَ مُتَعَدِّدَةً، عَنِ الظُلْمِ، المُصالَحَةِ، الكَرَمِ، الصَّفْحِ، الحُبِّ وَالكَثيرِ مِنَ المَشاعِرِ الأُخْرى، كَتَبَها ديفيد جْروسْمان، وَرَسَمَها جِلْعاد سِلِّكْتور، وَنَقَلْتُها لَكُمْ إلى اللُّغَةِ العَرَبِيَّةِ بِقَليلٍ مِنَ التَّصَرُّفِ.
₪55.00
המלאי אזל